קריסת המערב?

במשך 207 שנים הצליחה האימפריה הרומאיתלשמור על שלום ושקט יחסי. ה paxromana המפורסם החל בשנת 27 לפנה"ס ונמשך עד לשנת 180 לספירה, היווה לפי ההיסטוריון אדוארד גיבון את "שיא האושר בתולדות המין האנושי". תקופת השקט והשלום חסרת התקדים הזו הושגה תודות לשיתוף פעולה פנימי בתוך האימפריה מצד אחד, והשקעה אדירה ביצירת קווי גבול מבוצרים והקמת צבא אימתני מצד שני.

האימפריה שחלשה על שטח של כמעט 6 מיליון קמ"ר, נקלעה באמצע המאה השלישית למשבר קשה. קשיים כלכליים, מתחים פנימים, ואיומים צבאים שונים הביאו לחלוקת האימפריה עד שבשנת 395 חלוקה האימפריה לשנים. האימפריה הרומית המערבית (שבריתה ברומא) והמזרחית (שנקראת בדר"כ ביזנטיון).

המשבר באימפריה היווה הזדמנות להגירה ושיפור איכות החיים מבחינת עמים ברברים שונים. הצבא הרומי נחלש, והנהירה הגדולה לתוך אירופה החלה. זרם המסתננים שהחל בשנת 374, הפך לשיטפון של ממש. האימפריה הנחלשת המשיכה להיות מטרה קלה, בשנת 410 הכוחות הברברים הצליחו להטיל מצור על רומא, ואף לכבוש אותה אולם האימפריה הצליחה להתאושש, היא משכה חזרה את כוחותיה שהיו פזורים עד לבריטניה, והצליחה לשחרר את רומא. אולם הפולשים הברברים המשיכו לפלוש מכל עבר והחל תהליך של התפרקות כללית, עד שבשנת 476 חדלה האימפריה הרומית להתקיים באופן סופי, עם הדחתו של הקיסר רומולוסאוגוסטולוס על ידי אוֹדוֹאָקֶר הברברי. האימפריה הרומאית לא קרסה משום שהפסידה בקרב צבאי מפואר. אחת האימפריות המפוארות בהיסטוריה האנושית קרסה בתהליך של שקיעה איטית. האימפריה הרומאית קרסה משום שבמשך עשרות שנים עמים ברבריים פלשו לתוך תחומיה ורומא איבדה את ריבונותה על שטחיה. איבוד השטחים נבע בין השאר גם מהקטנת הצבא, וגםמתמורות דתיות ששחקו את רצונם של הרומאים למלא את חובתם האזרחית להתגייס לצבא.

**

פחות או יותר על גבולות האימפריה הרומית המערבית עומדת היום אימפריה אחרת. 28 מדינות התאגדו והקימו את האיחוד האירופי לו פרלמנט משותף, כלכלה אחידה, מטבע אחיד ודגל משותף. זהו שוק ללא גבולות פנימיים המבוסס על ארבעת חירויות תנועה. זהו חופש תנועה מלא של אנשים, סחורות, הון ושירותים, ללא מכסים פנימיים. אולם אין זה רק שיתוף פעולה כלכלית. השותפות חודרת גם לתחומי העשייה הציבורית. והיא כוללת שותפות בנושאי בריאות, תרבות ומדע, ועד לחקיקה ומדיניות חוץ והגנה משותפות.

אם ניסיונות העבר לייצר באירופה איחוד היו סביב אומה דומיננטית, כמו בימי נפוליאון או היטלר, הרי שהקזת הדם סביב שתי מלחמות העולם, שהפכו את אירופה לעיי חורבות, הביאו את הכוחות הלוחמים לידי אפיסת כוחות, והניעו תהליך רעיוני כפול. יש הרואים בהקמת האיחוד האירופי תוצר של הסדר הליברלי שניצח את הסדר הטוטליטרי. ומכאן בסיס השותפות העומד בליבה של אירופה החדשה, הינו המחויבות של כלל העמים השותפים באיחוד לערכים ליברלים. ומאידך לאחר מלחמת העולם השניה עלתה באירופה האסכולה הפוסט-מודרנית. זו הסיקה מסקנה כמעט הפוכה ממלחמות העולם. לדידה, לא קיימת שום אמת מוחלטת שבשמה יש להילחם, להרוג ולהיהרג. מכאן האיחוד האירופאי הוא לא איחוד של ערכים, אלא איחוד של אינטרסים פרטיים.

למעשה הכוחות הפוסט-מודרניים ניצחו. אירופהנטשה את השימוש בכוח. אירופה פועלת בעולם באותם כלים שהיו אפקטיביים עבורה. היא שואפת לכונן סדר עולמי המבוסס על חוקים וכללים, תוך מו"מ ושיתוף פעולה. אולם, ההצלחה של אירופה היא המלכוד שלה. אירופה שלאחר מלחמות העולם הצליחה לייצר סדר ליברלי פנימי, שלום ושגשוג, בלי צורך להפעיל כוח צבאי כלפי פנים או כלפי חוץ, בעיקר משום שארה"ב שוב ושוב התנדבה להפעיל את כוחה בשם הכוחות הליברלים שנלחמים ברחבי העולם בכוחות הטוטליטריים.

בחסות מוסר פוסט-מודרני פציפיסטי תקציבי הביטחון הממוצעים באירופה החלו צונחים מטה ומטה. דבר הזין דבר, וכיום חולשתה הצבאית של אירופה מולידה גם סלידה מכל שימוש בו.אירופה מממשת טקטיקה עתיקה של אומות חלשות - פנייה למצפון ולערכים כאמצעי לריסון כוחו של אויב חזק. חולשתה הצבאית והמוסרית של אירופה, מולידה לא רק רפיסות אלא גם הכחשה.

** מעבר האירופאים אל עבר הפוסט-היסטוריה הותנה בכך שארצות-הברית לא תבצע בעצמה מעבר דומה. כך במשך שנים האירופאים החזיקו במוסר כפול. בינם לבין עצמם הם החזיקו במוסר "נאור", אך גינו ללא הרף את ארה"ב כאשר זו עמדה על המשמר מפני הכוחות הטוטליטריים. ארה"ב עד לעידן אובמה מצאה את עצמה בסיטואציה כפוית טובה: לאחר שהוליכה את אירופה אל גן העדן, ובעודה פועלת ללא הרף כדי לאפשר את קיומו, לא רק שאין היא רשאית להיכנס אליו בעצמה, אלא שהיא מגונה על ידי אירופה כאשר היא מאיישת את החומות. ארצות-הברית, עם כל כוחה העצום, נשארה תקועה בהיסטוריה: היא נאלצה לטפל בסדאמיםובאיאתוללות, ובקים-ז'ונג אילים, והניחה לאירופה ליהנות מפירות עמלה. אובמה ביקש לשנות זאת מן היסוד. הוא אימץ את עיקרי הדוגמה הפוסט-מודרנית.גם לשיטתו המשפט הבינ"ל והמוסר הם אלו שצריכים להניע את האומות. גם הוא מאמין שאין עוד ערכים מוחלטים שיש לקדם, ולמען יש להילחם. אין כמו המלחמה במדינה האסלאמית על מנת להסביר עד כמה חוסר המוכנות לשימוש בכוח, על מנת לפתור מצוקה פוליטית, הוא ממשי. חבורת עורפי ראשים ואונסי הנשים של המדינה האסלאמית אמנם הצליחו לזעזע את העולם כולו באכזריות הברברית שלהם, אולם העולם כולו בנהגת ארה"ב תקף עד היום רק עשרות תקיפות אוויריות בודדות בכל רחבי המדינה האסלאמית. רק כדי לסבר את האוזן, במהלך צוק איתן, צה"ל הפיץ כל יום כ- 200 מטרות טרור בתוך רצועת עזה הקטנה.

סופו של דבר, ארה"ב כשומרת סף מאסה בתפקידה, ובאירופה המוסר הפוסט-מודרני הביא לחוסר יכולת לזהות אויב מסוכן, קל וחומר לפעול נגדו. נראה כי אי המוכנות של שתי האימפריות המערביות של תקופתנו להשתמש בכוח על מנת לבלום את הכוחות הטוטליטריים של הברברים האסלאמיים מצד אחד, ומצד שני הפלישה של אותם כוחות ממש לתוככי העולם המערבי בחסות חוקי הגירה "נאורים" עלולה להביא לקריסת המערב, ממש כשם שקרסה האימפריה הרומית.