התרחבות הפריפריה - הם שם אנחנו כאן

פֵּרִיפֶרְיָאלִי – שולי, שאינו מרכז החשיבות.

ממש כמו פעם, אומר לעצמו היהודי, "בסדר, יש צרות אבל זה לא כאן".

לפי דו"ח של "מרכז קנטור" באוניברסיטת תל-אביב, יום יום בכל רחבי העולם ישנה התקפה נגד יהודים. לפי סקר שביצעה בשנת 2013 הסוכנות לזכויות יסוד מטעם האיחוד האירופאי, 66% מהיהודים באירופה רואים באנטישמיות בעיה המשפיעה ישירות על חייהם, 76% מהיהודים סבורים שהבעיה מחמירה בשנים האחרונות, ו-38% חוששים ליפול קורבן להתקפה אנטישמית. באיטליה נספרו שנה שעברה למעלה מ 100 אתרים אנטישמיים שונים, אבל בשבילנו אלו הם הבעיות של יהודי אירופה. הרי זה לא כאן, זה שם.

בצ'ילה ובארגנטינה נפוצה ברשת הטענה שצה"ל פועל לכיבוש פטגוניה על מנת להקים בה מדינה יהודית, בוונצואלה מאשימים את היהודים במותו של הוגו צ'אווס. אחד הביטויים הפופולריים ברשות החברתיות במקסיקו הוא "אני נשרף כמו יהודי", ומשחק ילדים ברשת הכולל תמונות יהודים ממחנות ריכוז, אלו כידוע בעיות של יהודי דרום אמריקה, זו לא הבעיה שלנו.

ככל שהעולם הופך יותר ויותר לכפר הגלובלי, תקשורת ההמונים משפיעה על תחומי העניין ועל אופן התייחסותם של בני-אדם זה לזה, והאנטישמיות שוב עולה ומשגשגת. היהודי בתגובה, משתבלל רעיונית, ובמהלך של פסיכולוגיה הגנתית מדמה לעצמו שהוא רחוק מהסכנה. ממש כמו ילד קטן שמתחבא תוך כדי עצימת עיניים, כך היהודים בשנת 2014, מדמיינים לעצמם שני דברים מרכזיים. הראשון הוא העולם נאור ולכן מה שהיה לא יהיה עוד. ושנית שהבעיות הן לא ממש רציניות, וגם אם הן קיימות זה שם– לא כאן.

**

התופעה הפרדוקסלית של התרחבות הפריפריה דווקא בעידן הכפר הגלובלי, איננה ייחודית רק ליהודי הגולה. גם אנחנו בארץ לוקים בה. תנסו להיזכר, פעם כאשר הקטיושות הראשונות נפלו על תושבי גוש קטיף, דאגנו. הדבר פתח את כל מהדורות החדשות. כמה ימים לאחר מכן התרגלנו, שהרי זה שם, והם מתנחלים, ומגיע להם. ואז התרגשנו כשהטיל הראשון נפל על שדרות, ואט אט הפריפריה התרחבה, והיום שדרות זה לא מעניין. ואז נתיבות. ואז אשקלון, ואשדוד. והפריפריה הולכת ומתרחבת. טילים על ב"ש הם עדיין עילה לדיון, אבל אם הפרטנרים של יוסי ביילין, יתאמצו קצת יותר למרר את החיים של תושבי ב"ש, גם היא תהפוך ברבות הימים לפריפריה לא מעניינת.

השאלה היא כמובן את מי זה לא מעניין. והתשובה ברורה. המציאות שבה אנשים מפחדים ללכת ברחובות בלילה בחושך בדרום ת"א, לא מעניינת את הבועה. בטעות אנחנו קוראים לבועה - מדינת ת"א. אבל הגבולות של הבועה אינם חופפים במדויק את הגבולות המוניציפאליים של מדינת ת"א. הגבולות של הבועה מגיעים בצפון עד לקיסריה, במערב הים, במזרח הם נעים בין כביש 6 לכביש 2, (לפי מפתח גאוגרפי של שכונות אשכנזיות ועשירות), ובדרום עד לאמצע ת"א, חיבור הרחובות של אלנבי ושדרות רוטשילד. אין פירוש הדבר שכל תושבי הבועה לא מתעניינים, אלא שכמעט כל הבועתיים גרים באזור מוגדר היטב.

הבועה, מתכנסת לתוך עצמה, ובאופן שיטתי מרחיבה את גבולות הפריפריה. וככל שהפריפריה מתרחבת כך מתרחב הניכור לבני העם. בני העם שמחוץ לבועה, נתפסים על ידי אנשי הבועה כנחותים, אחוזים באמונות תפלות, וחשוכים. ככאלה הם משרתים צורך עמוק של אנשי הבועה, שכן רק באמצעות יצירת מעמד של "נחותים" נוצרת תחושת ערך, חשיבות עצמית, נאורות ומוסריות בקרב אנשי הבועה. לכן למשל את אנשי הבועה לא מעניין הסבל של תושבי דרום ת"א. הם מעדיפים לתמוך במסתננים בשם ערכים מזויפים. כך גם למרות שלכאורה מדובר בליבה הערכית שלהם, אנשי הבועה אינם מתעניינים בנשים הסובלות מהטרדות מיניות חוזרות ונשנות בגבעה הצרפתית, משום שהמטרידים שלהם הן ערבים, להם באופן א-פריורי נתונה האהדה של הבועה. לכן נציגת הבועה בכנסת, ח"כ יפעת קריב מ"יש עתיד", התרעמה בדיון בכנסת, על בעית ההטרדות המיניות על רקע לאומני שמתרחש כל יום בגבעה הצרפתית, ואמרה על עצם הדיון: "אני מנסה לחשוב ... מה יותר מפחיד, להסתובב בלילה באזור הזה או הדיון הזה". ח"כ קריב גם הטיפה מוסר למוטרדות מינית שהגיעו לדיון בכנסת, סטודנטיות באוניברסיטה העברית, ואמרה להן שהיא מזהה את מקור הבעיה: "אתם סטודנטים באוניברסיטת ירושלים ... אתם לומדים איך לשנות את העולם ... להפוך את העולם הזה למקום הרבה יותר טוב. ובשכונה שלכם, אתם לא מצליחים להסתדר...יש פה הזדמנות להסתכל על הסביבה שאנחנו חיים בה, הקהילה שאנחנו חיים בה, ולבדוק מה אנחנו יכולים לעשות כסטודנטים בהידברות".

באמצעות העדפת הערבי על פני היהודי איש הבועה מרגיש נאור. לכן כל ילד שמרסס גרפיטי הופך לכותרת בעיתון. מאידך נסיונות חוזרים ונשנים לרצוח יהודים, מודרים מהשיח הישראלי. שהרי זה שם ולא כאן. לכן, לא תשמעו על זריקות האבנים החוזרות ונשנות בגבעה הצרפתית בירושלים, ולא תשמעו על ניסיונות לרצח בכביש 443. מקסימום יהיה מבזק באתר האינטרנט שיספר על "צעירים ביצעו מעשה קונדס", כי לנו – זה אף פעם לא יקרה.