בין מחאה לאנרכיה: קריאת כיוון למחנה הלאומי

שלושת השבועות. ושוב, ישראל מוצאת את עצמה בנקודת שבר פנימית. המערכת התקשורתית כולה סוערת בגלל האירוע של הפריצה לבסיס שדה תימן, אך למעשה, התגובה הציבורית למה שנתפש בתור רדיפת החיילים על ידי הפרקליטות היא רק הקש ששבר את גב הגמל. ייאמר מיד: אם יש חייל שסרח, צריך לטפל במקרה בתבונה, מבלי לשבור את רוח החיילים המוסרים את נפשם למען הניצחון במערכה. כל חייל וחייל חייב להתנהל על פי הדין והמוסר הטבעי, וכל חריגה חמורה מכך מצריכה טיפול הולם, לקיים מה שנאמר "והיה מחניך קדוש" (דברים, כג, טו).

פרנצ'סקו הייז - חורבן המקדש בירושלים, 1867

הבעיה היא ריבוי המקרים, שמתנשאים כבר לערימה, בעטיים אבד אמון הציבור במערכת המשפטית כולה, בתור כזו שאוכפת דין ללא משוא פנים ושטובת הציבור לנגד עיניה. האמת העגומה היא שוב ושוב, מערכת החוק בישראל פועלת בצורה לא שוויונית. כל דרך שביקשנו לשנות ולתקן נתקלה בתשובה שלילית נחרצת. ולכן היה צפוי שהזעם יתפוצץ. הימין לא מוכן יותר. נמאס לו לחלוטין שמה שמותר לשמאל אסור לימין.

כך למשל, לא רק ש"אחים לנשק" מתגאים בכך שעשרת אלפים חיילי מילואים שהודיעו על "הפסקת התנדבות" לא הועמדו לדין, הם גם קיבלו אות הוקרה מהנשיא. זה לא רק שחיילי צה"ל שהתגייסו להגן על כולנו נעצרו בדרך משפילה, אלא שהפרקליטות הצבאית התקשרה למחבלי נוחבה ששוחררו (למה הם בכלל שוחררו?) בשביל לאסוף עדויות נגד חיילים.

הפרקליטות ומערכת המשפט דוחקות את הציבור הלאומי עוד ועוד לפינה. רק לאחרונה ראינו מעצר שווא מזעזע של לוחמים גיבורים שסיכנו נפשם בשמחת תורה, באשמת רצח מחבלי חמאס. ראינו את בני משפחות החטופים שמתחננים לאוזן קשבת של שופטים, אשר בוחרים לצאת בהפגנתיות מבית המשפט, ומפנים להם את הגב. ויש לזכור - רק לפני שבוע, במהלך עתירה אשר דרשה להגדיל את האספקה לעזה (חמאס), אמר השופט יצחק עמית לארגוני השמאל: "הרי בית המשפט הזה עומד לרשותכם, מעמיד את עצמו לרשותם. באמת!"

נאומו קורע הלב של צביקה מור, אביו של החטוף איתן מור

בתקופה האחרונה ראינו מעצר שווא של לוחמים באשמת רצח, פצ"רית שמורה לא להרוג מחבלים בגלל שהם בשיוך הארגוני הלא נכון, קפלניסטים שחוסמים כבישים ולא נעצרים, ושמענו שוב ושוב הסתה לסרבנות, למרד ולרצח שלא מטופלת כלל – אפס מעצרים, אפס כתבי אישום. כפי שהסבירה השופטת לארי בבלי: "זה לא סוג האנשים שאמורים להיות במעצר". יאיר גולן לא מוזמן לחקירה, אבל ראינו איך מיכאל בן-ארי הועמד לדין על שטען שהערבים הם "אומה רצחנית", ועו"ד שירה שפיץ נעצרת בשבת משום שמלמלה לעבר היועמ"ש פרשת משפטים בושה.

ראינו צו על תנאי שבג"ץ הוציא למען "סיוע הומניטרי" לאויב בשעת מלחמה, וצו על תנאי שמסייע לאל-ג'זירה. ראינו צו על תנאי בעניין החזקת גופתו של המחבל ואליד דקה, ופסיקה שמשנה את מעמד המסתננים לישראל. ראינו מערכת שלא מעמידה לדין אף אחד על הטרדות מיניות חומרות של סוהרות על ידי מחבלים בכלא גלבוע. כולנו יודעים שעיריית תל אביב אוסרת על תפילת יום הכיפורים בכיכר דיזנגוף בגלל הפרדה מגדרית, אך מתירה תפילה מוסלמית בהפרדה מלאה. אם לסכם את העניין בקצרה: לרשות הפלסטינית, למחבלי החמאס, למוסטפא דיראני ולשגריר אוקראינה יש זכות עמידה בבג"ץ, ואילו לממשלת ישראל ושריה אין.

לפני שנתיים, כאשר ביקשנו שינוי ודרשנו שוויון, אש המרד הוצתה. ראינו את השמאל רומס כל נורמה דמוקרטית, יוזם ומעודד התערבות צבאית מאורגנת במטרה לכפות את רצונו על השלטון האזרחי. קצינים וטייסים איימו שאם השלטון האזרחי לא ייענה לווטו שלהם, הם יפגעו בביטחון של כולנו. ואז הם גם מימשו את האיום, ואת התוצאות קיבלנו בטבח שמחת תורה.

אחים לנשק, מחריבי הדמוקרטיה הישראלית

המצב מאז החמיר. היועמ"שית והרשות השופטת מאבדים עוד ועוד אמון, עת הם ממשיכים לפעול ללא סמכות חוקית. הגענו למצב של ממשל, שלא נהנה מהסכמת הנמשלים. ולכן מצב זה חייב להשתנות. האיזון בין הרשויות חייב לחזור, והדמוקרטיה חייבת לחזור ולתפקד. אבל, וזו נקודת אזהרה – אין אנרכיה טובה. האנרכיה המשתוללת בישראל על ידי השמאל, לא מעניקה לימין את הזכות לפעול באותה צורה, כי "הם התחילו". המטרה לא מקדשת את האמצעים. מדינת ישראל ועם ישראל חשובים יותר. למרות שאנחנו צודקים, זה לא עוזר אם נשרוף את הכל בדרך. אש המרד מסוכנת עד מאוד. אנחנו ננצח פוליטית, כי אנחנו צודקים יותר, לא כי אנחנו אנרכיסטים יותר. אנו נתקן את השחיתות המערכתית, גם אם הדרך תהיה ארוכה.

דווקא בגלל שאנחנו צודקים, עלינו לעסוק בבניה, לא בהחרבה. אנחנו, כאומה, חייבים למצוא דרך לנהל את המחלוקות שלנו בלי טירוף הדעת והצדקנות. במיוחד בשעה קשה זו, עלינו לפעול באחריות מירבית, ולהתעלות לגודל השעה. אנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי. לא כי אנחנו לא צודקים, אלא כי המשמעות של נטילת החוק לידיים מובילה אותנו לתהום. אני מפציר גם באחי לדרך מן השמאל – אנו יושבים יחדיו על חבית אבק שריפה של שנאת חינם, בואו נחזור למושכלות היסוד וננהל את המחלוקות בינינו באמצעות הכרעה דמוקרטית.